מהלידה ועד כיתה א'
מסע הרגשות
מהבכי הראשון ועד השיחות על רגשות לפני כיתה א'. כאן תמצאי, לכל גיל, מה רגיל לראות, מה להגיד ממש מילה במילה, מה עושים כשקשה, ומשחקים קטנים שנותנים לרגשות מילים.
אין פה משימות ואין ציונים. קראי מה שמתאים לך, מתי שנוח לך.
באיזה גיל?
מהלידה עד שנה
הרגשות הראשונים
ערב. הבכי לא נגמר, ניסית כבר הכל, ופתאום את כועסת על תינוק. זה לא אומר שאת אמא לא טובה. זה אומר שאת צריכה הפסקה.
משחק קלפים
פרצופים ורגשות
זה משחק בשבילך, קרוב לפנים שלו. בכל קלף יש פרצוף לעשות, מילה אחת להגיד, ומה לראות. מספיק קלף אחד ביום, ברגע שיש ערנות ורוגע.
שמחה
חיוך גדול, ומילה אחת: שמחה.
קלף 1 מתוך 16
שמחה. חיוך גדול, ומילה אחת: שמחה.
אפשר גם להחליק את הקלף הצידה.
הקלפים ששמרת
עוד לא שמרת קלפים. לחיצה על "שמרי" שומרת קלף, רק במכשיר הזה.
מה רגיל בגיל הזה
- תינוקות נרגעים מהמגע שלך, מהקול ומהפנים המוכרות. לבד הם עוד לא יודעים. בשביל זה יש אותך.
- הבכי הכי חזק בשבועות הראשונים, ובדרך כלל נרגע סביב 3 חודשים. בהתחלה, שעתיים עד שלוש של בכי ביממה זה עדיין בטווח הרגיל.
- סביב חודשיים מגיע החיוך הראשון בחזרה. סביב חצי שנה, הצחוק.
- סביב 9 חודשים כבר רואים על הפנים שמחה, עצב, כעס והפתעה. וגם תגובה כשאת יוצאת מהחדר.
- בין חצי שנה לשנה הרבה תינוקות מתחילים לפחד מזרים ולהתקשות בפרידה. זה שלב רגיל.
משפטים מוכנים להגיד
כשיש בכי
- "אני פה. אני שומעת."
- "קשה עכשיו. אני מחזיקה אותך."
מגיל 9 חודשים בערך, כשרואים רגש
- "עצוב. הצעצוע נפל."
- "כועס. רצית את הכפית."
- "שמח. אבא בא."
כשאת יוצאת מהחדר
- "אני הולכת למטבח וחוזרת."
- "חזרתי. אמרתי שאחזור."
מילה אחת, עם פנים וקול שמתאימים לה. אפשר להתחיל בזה מגיל 9 חודשים בערך. אלה רק הצעות, ואפשר להגיד אותן במילים שלך.
כשזה קורה: צעד אחר צעד
משחקים קטנים
מראה בגובה העיניים
מגיל 8 חודשים בערך · צריך: מראה נמוכה ובטוחה
- לשבת יחד מול המראה, בגובה העיניים.
- לספר מה רואים: הנה העיניים שלך, הנה אמא.
- לעשות פרצוף שמח ופרצוף מופתע, ולתת להם שם.
- לענות לכל תגובה: חיוך, קול, מבט.
קוקו ושיחת קולות
מגיל 4 חודשים בערך · צריך: שום דבר
- להסתתר מאחורי הידיים ולהופיע: קוקו.
- כשיש קול, לחקות אותו ולחכות לתשובה.
- לחפש סימנים של הנאה: חיוך, תנועה, מבט.
- מבט הצידה או בכי? זה הסימן שמספיק.
להרגיע ביחד
מהלידה · צריך: שום דבר, או מנשא ועגלה
- להחזיק קרוב, עור לעור אם נוח לך.
- לזמזם צליל אחד קבוע, ולנדנד לאט.
- להגיד בקול רך מה קורה: עייפות, היה יום ארוך.
- לא עוזר? להחליף: אמבטיה חמימה או הליכה בחוץ.
מילים לרגשות לפי גיל
אין רשימה רשמית של מילים לכל גיל. סידרתי כאן את המילים שמופיעות בדוגמאות של המקורות, מהפשוטות אל המורכבות. מתחילים ממה שמרגיש לך טבעי, ומוסיפים לאט.
מסביב לגיל 9 חודשיםהגיל שלכם
- שמחה
- עצב
- כעס
מילה אחת, עם פנים וקול שמתאימים לה.
משנה עד שנתיים
- פחד
- הפתעה
- תסכול
- עייפות
- אהבה
אותה מילה לאותו רגש, שוב ושוב. גם על רגשות של אחרים, בספר ובגינה.
משנתיים עד ארבע
- דאגה
- קנאה
- בדידות
- בושה
- געגוע
הרבה ילדים מתחילים עכשיו להגיד בעצמם עצוב, שמח, כועס ומפחד. אין גיל רשמי שבו זה חייב לקרות.
מארבע עד שש
- מבוכה
- לחץ
- חוסר אונים
- אכזבה
- גאווה
- רוגע
עכשיו אפשר לדבר גם על רגש של דמות בספר, ועל שני רגשות ביחד, כמו התרגשות ופחד לפני כיתה א'.
את אכזבה, גאווה, געגוע ורוגע הוספתי בעצמי. הן לא מופיעות בדוגמאות של המקורות, אבל ילדים פוגשים אותן כל יום.
אחרי שצעקתי: איך מתקנים
זה קורה. גם לי. מה שחשוב הוא מה שקורה אחרי.
- קודם להירגע בעצמך. שלוש נשימות, כוס מים, או רגע בחדר אחר אם יש מבוגר אחר בבית.
- לחזור, לרדת לגובה העיניים, ולהגיד משפט קצר.
- בלי הסבר ארוך למה צעקת, ובלי "בגללך".
- ואז לחזור ליום. התיקון הוא לא שיחה ארוכה. הוא חיבוק, וחזרה למה שעשיתם.
מה אפשר להגיד:
- "צעקתי עליך קודם. היה לי קשה, וזה לא בסדר לצעוק. אני מצטערת. בפעם הבאה אני אנסה לעצור ולנשום. אני אוהבת אותך, גם כשאני כועסת."
גם לתינוק אפשר להגיד את זה, בקול רך. המילים עוד לא מובנות, אבל הקול הרגוע שלך כן מגיע.
לטעות ולתקן זה לא כישלון. ככה הוא לומד שאפשר לתקן טעויות.
ספרים על רגשות
- אין רשימה רשמית של ספרי ילדים בעברית על רגשות, ולכן לא כתבתי כאן שמות של ספרים.
- מה שכן אפשר לעשות עם כל ספר שיש בבית: לעצור באמצע ולשאול "מה הדמות מרגישה? איך אתה יודע?"
- לחפש פרצופים בתמונות, ולחקות אותם ביחד.
- לשאול: "ומה אפשר לעשות במקום הדמות?"
במקום להגיד, אפשר להגיד
במקום: לחשוב שחיבוקים מפנקים, ולתת לבכות כדי ללמוד להירגע
אפשר: לענות לבכי. אי אפשר לפנק תינוק בחיבוקים.
במקום: לצעוק על תינוק שבוכה
אפשר: להניח במקום בטוח, לצאת לכמה דקות, לנשום, ולחזור.
במקום: לנער כשאין כבר כוח
אפשר: אף פעם. להניח, לצאת, להתקשר למישהו.
במקום: אל תבכה, הכל בסדר
אפשר: אני פה. קשה לך. ומותר לתינוק להראות עצב וכאב.
ובשבילך
- גם לך מותר לכעוס.
- בכי של תינוק אמור להיות לא נעים לשמוע. אף תינוק לא בוכה כדי להעניש אותך.
- כשאת על הקצה: להניח, לצאת, לנשום, לחזור. ולבקש שמישהו יחליף אותך.
מתי מבקשים עזרה ולמי
כדאי לפנות אם יש:
- התפרצויות תכופות מאוד, ארוכות מאוד, או כאלה שקשה מאוד לצאת מהן. אין מספר רשמי של דקות או של פעמים ביום.
- פגיעה עצמית, פגיעה באחרים, או שבירה של דברים שחוזרת שוב ושוב.
- קושי גדול גם בשפה, בתקשורת, בשינה, באוכל, בהסתגלות למסגרת או עם ילדים אחרים.
- את מוותרת על יציאות ועל דברים של כל יום, מפחד מהתפרצות.
- שינוי פתאומי בהתנהגות. או מצב רוח ירוד, עם קושי לתפקד, שנמשך יותר משבועיים.
אם מישהו בסכנה מיידית, או שאת מרגישה שאת לא מצליחה לשמור על כולם בטוחים, גשי למיון.
- בכל ביקור בטיפת חלב האחות בודקת גם את ההתפתחות הרגשית והחברתית. בביקור הראשון ובגיל חודש מדברים גם על בכי.
המידע כאן כללי, ונאסף ממקורות רשמיים. הוא לא אבחון, ולא מחליף שיחה אישית עם רופא הילדים, אחות טיפת חלב או פסיכולוגית.